<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה סתם שהיה תנא</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ר' חנניה סתם שהיה תנא כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין בגמרא [כ"ה ע"ב] החייב בשקדים המרים פטור במתוקים, ובגמרא ת"ר שקדים המרים קטנים חייבים פי' מפני שהוא גמר פירי שלהן שכשגדלין נעשים מרים, מתוקים גדולים חייבים, קטנים פטור' דלאו גמר פרי הן, ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב. אמר ר' אלעא הורה ר' חנינא ואמרי לה הורה ר' חנניה בציפורי כמ"ד זה וזה לפטור (ואמרי לה זה וזה לחיוב), למ"ד זה וזה לחיוב [גדולים] למאי חזו אמר ר' יוחנן הואיל וראויין למתקן ע"י האור. ומייתינן להא נמי בפ' בכל מערבין [ערובין כ"ח ע"ב] דגרס' התם כפניות אין מערבין בהן, ורמינהי התם ר' יהודא אומר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר, ומפרש ר' יוחנן דהיינו טעמא דר' יהודא דכפרי הן לכל דבריהן הואיל ויכול למתקן ע"י האור ולעניין מעשר פטורים משום דלאו גמר פירי הוא לר"י אבל לת"ק פליג עליה ואמר דכפניות פירא הוא לכל מילי, ונראה דמשום האי טעמא משום דראויין למתקן. ותימא השתא למאן דתני לפטור אי שביק ת"ק ואמר כר' יהודא, ותו הא דמסקינן ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב הניחא למאן דתני לחיוב אלא למאן דתני לפטור נראה דקשיא דר' יוסי אדר' יוסי דגרס' מסכ' מנחות פ' כל המנחו' באות מצה [נ"ד ע"ב] תניא בתוספתא דתרומ' פ' התורם והמעשר בשבת [פ"ד ה"ב] ומייתינן לה בפ' כל המנחות באות מצה אפלוגתא דאי משערינן שיעורי לכמות שהיו או לכמות שהן. וה"ג ת"ש תורמין תאינים על הגרוגרות במנין וגרוגרות על התאנים במדה רשב"ג אומר סלי תאינים וסלי גרוגרות כולן שוין תורמין ומעשרין מזה על זה א"ר ישמעאל בר יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרו' מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה, ואי אמרת כמות שהן משערינ' בצר להו כי אתא רב דימי א"ר אלעזר שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהיו, ועל כרחין האי תירוצא אליבא דר' יוחנן דהא ר' יוחנן הוא דסבירא ליה כמות שהן משערינן ולא כמו שהיו לדברי הכל דהא למאן דאמרי התם לכמות שהיה משערינן איתותבו ומותיב מדר' יוסי דס"ד דאזיל בתר מעיקרא וא"כ לר' יוחנן ולבני זוויה דהיינו רב ור' חייא קשיא, ומשני דוקא גבי גרוגרות הוא דאמרינן הכי ולא משום דבתר מעיקרא אזלינן אלא משום דהשתא אי רביה לשיעורא על ידי שליקה אלמ' לר' יוסי אע"ג דהשת' ליתיה לשיעורא כיון דאפשר ע"י שליקה כאילו איתיה ומאי שנא שקדים. וי"ל דהיינו טעמא דגרוגרות משום דגרוגרו' מתחילה תאינים היו וע"י יובש נתמעטו ועדיין בני אכילה וחיוב במעשר איכא עליהן היל' כיון שיכול להחזירן לקדמתן בעיניהן קיימי אבל שקדים דלאו בני אכילה נינהו אי נמי לא גמר פירי נינהו אע"ג דיכול למתקן לאו מידי הוא דומיא דקור דאע"ג אילו שלקו וטגנו והביאו לידי אכילה כיון דמעיקרא לא אתא לכלל פירי לאו כלום הוא לעניין טומאת אוכלין אלא שניקח בכסף מעשר לר' יהודה ואליביה דר' יהודא, ולרבא דאמר בדברי הכל כי שלקו וטגנו מטמא טומאת אוכלין היינו טעמא משום דקרינן ביה מכל האוכל אשר וכה"ג בר אכילה מידי דבר אשר ששלקן, אבל תרומה ומעשר בענן פרי ובר אכילה בענן דומיא דכפניות דלאו בר ניסחני דפטורי' מן המעשרות משום דלאו גמר פירא הוא ולא בני אכילה דאע"ג דיכול למתקן פטורין ממעשר ומטמא טומאת אוכלין, דדרך אכילתן ע"י האור היל' למאן דתני פטורין בענ' גמר פירא ובר אכילה הילכך זה וזה פטורין גדולים דלאו בני אכילה נינהו בעינייהו משום מרירותן קטנים לאו גמר פירא הוא ואע"ג דמתוקן ומאן דמחייב כיון דאיכא חד מעליות' דבני אכילה נינהו בקוטנן וגמר פירא בגודלן אזלינן בתר יכול למתקן. ובתוספתא [תרומות פ"ד ה"ב] שנויה הברייתא בהיפך גמרא דידן תאנים על גרוגרות במידה וגרוגרות על תאנים במידה וטעמא לא ידענא שפיר אע"ג דאיכא למימר שמא התוספתא אית לה לכמות שהיו ועין יפה, ותימא אמאי איתותבו רבנן דאית להו דכמות שהיו ולא דחו למימר תנאי היא מיהו כיון דמייתי לה בגמרא דידן כדאיתא בירושלמי דמס' תרומ' פ' אין תורמין מן הטהור על הטמא [פ"ב ה"ב] והכי תנן התם כל מין תאינים וגרוגר' ודבילה אחת תורם מזה על זה ובגמרא תני תורמין תאינים על הגרוגרות במנין וגרוגרות על התאנים במידה רשב"ג אומר סלי תאינים וגרוגר' מין אחת וכו', א"ר ישמעאל בר' יוסי וכו' עד מן המוקצה ומסיק עלה הירושלמי ר' ירמיה סבר מימר אתה רואה את הצמק כאילו תפח ונסיב עלין כמה דאינון ר' יוסי ור' יונה תרוויהן אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח ונסיב עלין רברבין בתאיניה אמר לון ר' אחא כן רבכון ר' הילא הוי בה ומסיק עלה ההיא דאייתי בגמרא דידן תמן תנינן במס' טהרות [פ"ג מ"ד] כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו וכן כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ וכזית פיגול או נותר או חלב הרי אילו טהורין דרומאי אמרי והוא שיהא כזית כמעיקרו ר' יוחנן ורשב"ל אמרו אעפ"י שאין בו כזית כמעיקרו נ"ל דמסיפא קיימי דקתני הניחן בגשמים ונתפחו טמאי' וחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא, וצ"ע, מיהו הירושלמי מהפך גמרא דידן, דהא רשב"ל הוא דפליג על ר' יוחנן בגמרא דידן, ומירושלמי תמן תנינן אף היא היתה חסירה או יתירה אמ' לו ר' מאיר פעמים שהשאור יפה והוא תפוח הא אילו סולת היתה צמיקה ועכשיו שהוא שאור יפה והוא [ה]תפוח [כאילו צמק ונראית חסרה, ופעמים שהשאור רע והוא צמק הא אילו סולת היתה תפוח' ועכשיו שהשאור רע והוא צמק] את רואה את הצמק כאילו תפח ונראת יתירה על דעתיה דר' ירמיה דרומיא (דר') [ור'] יוחנן ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה ועל דעתיהון דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה, אילין דבר פטא בשלון אורז אנשין מתקנה יתיה חבריה (חברין) [סברין] מימר יסב חי לקבל מבשל א"ר יוסה ואף אנא סבר כך למה שדרכן לתפוח, ע"כ הירושלמי. וצריך להזכיר ההיא דמס' שבת פ' המצניע [צ"א ע"א] הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה וכו', ואף ההיא דבתחילת גמרא פ' המוציא יין [שם ע"ז ע"א] כדי מזיגת הכוס תנא יבש בכזית דברי ר' נתן ומסיק רב יוסף משום דמעיקרא הוה ביה רביעית. וצ"ע משום דחי שיעורו ברובע רביעית ובירושלמי דהמוציא [שבת פ"ח ה"א] ובשקלים פ' בשלשה פרקים [ה"א] בהדיא דמשום דרביעית כי קריש אית ביה רביעית כזית אליבא דר' נתן. תנן במס' מעשרות פ"א [מ"ד] החייב בשקדים המרים פטור במתוקים ובגמרא [ירושלמי שם ה"ג] החייב בשקדים המרים פטור במתוקים קטנים, החייב במתוקים קטנים פטורים במרים גדולים, תני ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו שקדים המרים הרי אילו פטורים ומתוקים אינן חייבי' עד שיפרוש קליפתן החיצונ', הורי ר' חנינא בציפורי כההיא דר' ישמעאל בר' יוסי, במה הורי ציפוראי אמרי במרין, ר' זעירא אמר במתוקין א"ר יוחנן ירדו לכך נתחייבו עלו כבר נפטרו, מספקא לי מאי היא ור"ת פ' גדולים למאי חזי ואמאי חייבי' גדולים כשהן מרין ומתרץ הואיל ויכול למתקן ועיין נמי למעלה בסדר הלל בימי רבה. גרס' באילו דברים במס' פסחים [ירושלמי פ"ו ה"א] שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו העולם הבא יונתן בן שאול ור' אלעז' בן עזריה וזקני בתירה רבנן דקסרין אמרין אף ר' חנניה דצפורין (ור') [לר'] מנא ור' מנא נ"ל כי הוא ר' מונא תנא כי בכל מקום הירושלמי קורהו ר' מנא.
